סרטן בבלוטת התריס מטופל לרוב בניתוח, ובמקרים רבים גם ביוד רדיואקטיבי (radioiodine ablation) על מנת להסיר שאריות של רקמת בלוטת התריס. מינון היוד הרדיואקטיבי הדרוש אינו מוחלט. לפי ההנחיות בבריטניה מומלץ להשתמש במינון גבוה ( 3.7GBq – 100mCi), ואילו לפי ההנחיות בארה"ב ובאירופה אפשר לבחור בין מינון זה למינון נמוך יותר (1.1GBq-30mCi), ללא הבעת העדפה לאחת האפשרויות. שימוש במינון נמוך כרוך בפחות תופעות לוואי, בסיכון מופחת לגידולים משניים, וכן בפרק זמן קצר יותר של שהות המטופל בבידוד. נוסף לכך, עלותו נמוכה יותר.
עוד בעניין דומה
גם לגבי שיטת ההכנה לפני הטיפול ביוד רדיואקטיבי יש אי-ודאות – ההכנה המקובלת היא באמצעות הפסקת הטיפול בהורמון בלוטת התריס לפני הטיפול, אך יש אפשרות נוספת של טיפול ב-thyrotropin alfa (הורמון thyrotropin רקומביננטי), המאפשרת שמירה על איכות חיים ותפקוד גבוהים יותר.
במחקר זה שנערך בבריטניה, חולקו המשתתפים אקראית ל-4 קבוצות, וכל קבוצה טופלה בשילוב אחר (יוד רדיואקטיבי במינון גבוה/נמוך והפסקת טיפול בהורמון בלוטת התריס/thyrotropin alfa). נכללו 421 משתתפים בני 16–80, בעלי דירוג תפקודי סביר ומעלה, שסבלו מסרטן בבלוטת התריס בדירוג T1–T3, עם או בלי מעורבות בלוטות לימפה, אך ללא גרורות מרוחקות, שנמצאו מתאימים לטיפול ביוד רדיואקטיבי. הצלחה של הטיפול הוגדרה על פי סקירה של כל הגוף באמצעות I-131 לאחר 6–9 חודשים ועל פי מדידת רמת thyroglobulin.
משתתפים שטופלו במינון נמוך של יוד רדיואקטיבי נזקקו לשהות קצרה יותר בבידוד (39.6% מהמטופלים במינון נמוך לעומת 7.1% מהמטופלים במינון גבוה אושפזו למשך יום אחד בלבד, 13.0% מהמטופלים במינון נמוך לעומת 36.3% מהמטופלים במינון גבוה אושפזו למשך שלושה ימים ומעלה – כל ההשוואות נמצאו מובהקות).
שיעור הצלחת הטיפול היה 85.0% בטיפול במינון נמוך ו-88.9% בטיפול במינון גבוה. שולי רווח הסמך הדגימו הפרש מקסימלי של פחות מ-10% בין שני המינונים, המעיד על היעדר נחיתות של הטיפול במינון נמוך לעומת הטיפול במינון גבוה. 9.5% מהמטופלים במינון נמוך ו-4.1% מהמטופלים במינון גבוה טופלו בטיפול נוסף ביוד רדיואקטיבי בשל חשש קליני לכישלון הטיפול הראשוני. 21% מהמטופלים במינון נמוך לעומת 33% מהמטופלים במינון גבוה סבלו מתופעות לוואי. ההקלה בתופעות הלוואי בקבוצת המינון הנמוך הייתה בעיקר בתופעות של כאב בצוואר ובחילה.
שיעור הצלחת הטיפול היה 87.1% בטיפול ב-thyrotropin alfa ו-86.7% בהפסקת הטיפול בהורמוני בלוטת התריס – גם במקרה זה העידו שולי רווח הסמך על היעדר נחיתות של הכנה באמצעות thyrotropin alfa.
שיעור תופעות הלוואי היה דומה בשתי שיטות ההכנה, אך נמצאה נטייה לא מובהקת לשיעור נמוך יותר של תופעות לוואי בטיפול ב-thyrotropin alfa (שיעור של 23% לעומת 30%, P=0.11). יחד עם זאת, על פי שאלונים למדידת איכות חיים, נמצא יתרון מובהק לטיפול ב-thyrotropin alfa מבחינת תפקוד גופני וחברתי, מגבלות תפקודיות ורמת העייפות.
החוקרים מסכמים כי לגבי מטופלים העונים לקריטריוני ההכללה במחקר, טיפול ביוד רדיואקטיבי במינון נמוך עם הכנה באמצעות thyrotropin alfa יעיל באותה מידה כמו האפשרויות החליפיות, ומאפשר חשיפה נמוכה יותר לקרינה ואיכות חיים גבוהה יותר. בימים אלו מתנהל מחקר לגבי האפשרות להימנע מטיפול ביוד רדיואקטיבי בעת טיפול במטופלים בסיכון נמוך.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור: