טיפול נמרץ

יחידות טיפול נמרץ: הקטנת שחיקת הרופאים ללא פגיעה בחולים באמצעות שינוי סידור העבודה

מחקר שנערך בארה"ב השווה בין עבודה במשך שבועיים רצופים לבין עבודה של רופא אחד בימי השבוע ורופא אחר בסוף השבוע, ומצא כי אין הבדל משמעותי במדדי הטיפול בחולים, אך מדדי השחיקה של הרופאים היו נמוכים יותר כאשר זכו למנוחה בסוף השבוע

המשכיות הטיפול היא גורם חשוב ביחידות טיפול נמרץ, ונמצא בעבר כי החלפה של הרופא המטפל עלולה לגרום לפגיעה בטיפול הרפואי. לפיכך שיטת העבודה הנהוגה ביחידות טיפול נמרץ בארה"ב היא עבודה רציפה, כלומר אותו רופא עובד ביחידת הטיפול הנמרץ בשעות היום מדי יום, כולל סופי השבוע, במשך שבועיים (ונמצא בכוננות טלפונית בביתו בשעות הלילה, שבמהלכן שוהה ביחידה מתמחה ברפואה פנימית).

למרות הדרישה הגוברת ליחידות טיפול נמרץ, יש מחסור ברופאי טיפול נמרץ ויש שחיקה של רופאים אלו העלולה לגרום לפרישה מוקדמת שלהם ולהחמיר את המחסור. לפיכך קיימת חשיבות ציבורית רבה לאיתור דרכים לשיפור תנאי העבודה של אותם רופאים, מבלי לפגוע בטיפול הרפואי. זאת כמובן נוסף למניעת שחיקתם של הרופאים.

מחקר זה כלל חמש יחידות טיפול נמרץ גדולות בארה"ב. כל יחידה כללה 12–15 מיטות, ו-6–19 רופאי טיפול נמרץ (נוסף לרופאים נוספים כגון מתמחים ברפואה פנימית). המחקר בחן את ההשפעה של סידור עבודה חליפי (שבו העבודה נעשתה בהפסקות) על הרופאים ועל המטופלים. לפי סידור עבודה זה עבד במחלקה רופא טיפול נמרץ אחד במשך השבוע, במשך שבועיים, ובסופי השבוע החליף אותו רופא אחר השייך לצוות היחידה. כל יחידה עברה בין שתי שיטות סידור העבודה פעמיים במהלך תשעת חודשי המחקר, והיחידות חולקו בין סידורי העבודה השונים בצורה אקראית. לגבי המטופלים נבחנו המשכיות הטיפול (כלומר מספר הרופאים המטפלים), משך האשפוז ביחידת טיפול נמרץ, משך האשפוז הכללי והתמותה במהלך האשפוז. לגבי הרופאים – הוערכו מידת השחיקה של הרופא, מידת הלחץ הקשור בעבודתו, ומידת חוסר האיזון בין העבודה לבית באמצעות שאלונים שמולאו בתום כל תקופת עבודה של שבועיים.

בסך הכול כלל המחקר 91 תקופות עבודה של שבועיים (מהן 37 בעבודה רציפה) ו-45 רופאים, ש-39 מהם מילאו את השאלונים הנדרשים. רוב הרופאים היו גברים (76%), נשואים (87%), עם ילדים המתגוררים בביתם (68%), גילם הממוצע היה 41±6 שנים, ומשך עבודתם במחלקה 5±5 שנים. במחקר נכללו 1,900 מטופלים, ו-40.6% מהם טופלו בשיטת עבודה רציפה.

המשכיות הטיפול הייתה גבוהה יותר, כצפוי, בסידור עבודה המשכי. במצב זה עבד במחלקה רופא יחיד במהלך שבועיים, במקום 3 רופאים במצב של עבודה בהפסקות, ו-72% מהמטופלים טופלו על-ידי רופא יחיד במהלך כל שהותם במחלקה, לעומת 38% בלבד במצב של עבודה בהפסקות.

מבחינת מדדי הטיפול – לא נמצאו הבדלים משמעותיים מבחינה סטטיסטית במשך האשפוז ביחידת הטיפול הנמרץ ובמשך האשפוז הכללי בין שני המצבים, גם לאחר שנלקחו בחשבון נתונים נוספים שנמצאו משפיעים (כגון מדד גלאזגו, צורך בהנשמה מלאכותית ביום הראשון לאשפוז וכדומה), וגם כאשר נכללו בניתוח הנתונים רק מטופלים ששהותם במחלקה כללה סוף שבוע.

התמותה נמצאה גבוהה במעט (אם כי לא במידה משמעותית מבחינה סטטיסטית) בעבודה רציפה. גם לאחר שנלקחו בחשבון נתונים נוספים (גיל, מדד זלאזגו, אבחנה וכדומה) לא נמצא הבדל משמעותי בין שני המצבים.

מבחינת הרופאים – מדדי השחיקה, חוסר האיזון בין העבודה לבית והלחץ הקשור בעבודה היו נמוכים משמעותית במצב של עבודה בהפסקות. במדד השחיקה, לדוגמה, שנע בין 0 ל-25, היה ההפרש 2.77 נקודות (95%CI 0.97-4.58) – הערכים היו 15.4±4.46 בסידור עבודה המשכי, לעומת 12.35±4.54 במצב של עבודה בהפסקות.

החוקרים מסכמים כי עבודה בהפסקות מביאה לירידה בשחיקה של הרופאים ביחידות טיפול נמרץ, מבלי לפגוע במדדי הטיפול ביחידה, למרות הירידה בהמשכיות הטיפול.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Ali et al., Continuity of care in intensive care units: a cluster-randomized trial of intensivist staffing, Am J Respir Crit Care Med. 2011 Oct 1;184(7):803-8.

נושאים קשורים:  טיפול נמרץ,  המשכיות הטיפול,  עבודה רציפה,  מחקרים
תגובות