במחקר הושוו תגובותיהם של 23 נבדקים מאושפזים ללא דיכאון אל מול 18 לוקים בדיכאון רבא קשה, ללא טיפול, עם מבחן דיכוי דקסמתזון שלילי (גיל ממוצע 40.1, 42.5, בהתאמה) למתן דקסמתזון, למתן אפומורפין (אגוניסט דופמינרגי), למתן קלונידין, למתן במהלך יממה של TRH.
עוד בעניין דומה
בהשוואה לנבדקי הבקרה, בלוקים בדיכאון נראיתה תגובה מופחתת של אדרנוקורטיקוטרופין וקורטיזול למתן אפומורפין, תגובה מופחתת של הורמון הגדילה למתן קלונידין ותגובה של TSH מופחתת למתן TRH.
החוקרים מסכמים את ממצאיהם כתימוכין לכך שבקבוצה זו של חולים, העליה הכרונית בקורטיזול (כפי שהתבטאה בתגובה שלילית למבחן דיכוי בדקסמתזון) מובילה להפרעה בפעילות דופמינרגית, אדרנרגית ותירואידלית.