ד"ר תהילה קייסמן-אלבז

doctors-project_2

thila-kaysmanד"ר תהילה קייסמן-אלבז - מתמחה בנוירוכירורגיה
בת 38, נשואה + 2, תושבת עומר
המרכז הרפואי אוניברסיטאי סורוקה, באר שבע

הסיבה שבזכותה נבחרה על ידי המרכז הרפואי: ד"ר תהילה קייסמן-אלבז בחרה בהתמחות מאתגרת מאוד לאישה בעלת משפחה, והיא מצליחה לשלב בדרכה המצוינת את חייה המקצועיים, הכוללים גם פן מחקרי, ואת חיי המשפחה, ועל כן היא ראויה להערכה רבה.

מסלול הלימודים עד כה: תואר ראשון בפיזיותרפיה, רפואה ותואר שלישי במדעי הרפואה (MD/PhD) באוניברסיטת בן גוריון שבנגב.

מחקר והישגים: סיימה תואר כפול ברפואה ודוקטורט במדעי הרפואה. התקבלה לתכנית התמחות מחקרית בתמיכת אוניברסיטת בן גוריון שבנגב ובית החולים סורוקה, במהלכה מוקצה זמן למחקר ותקציב לצורך קידום מחקר בסיסי וקליני. במהלך שנת ההתמחות הראשונה, הקימה מאגר גידולי מוח במחלקה לנוירוכירורגיה ובימים אלה מבססת את צעדי המחקר הראשונים לאפיון הקשר בין ההיבטים הקליניים של התפתחות הגידול והשפעתו על החולה לבין התנהגות תאי הגידול במעבדה.

מנטור או מודל לחיקוי? "רופאים רבים מתחום הנוירוכירורגיה, מן המחלקה שלנו ומחוצה לה".

מדוע בחרת בתחום הרפואי הזה? "מאז שאני זוכרת את עצמי נושא המוח, מורכבותו וייחודו סקרן ומשך אותי והיה לי ברור שאבחר בהתמחות בתחום זה. הבחירה במסלול רפואי-מחקרי בנוירוכירורגיה מאפשרת לי לשלב בין עבודה קלינית, שבה הקשר הישיר עם החולים והיכולת לעזור להם נותנים לי סיפוק אישי רב, ובין עבודה מחקרית שבה אני יכולה לנסות ולתרום הבנה בסיסית של תהליכים שיוכלו להשפיע בעתיד על הטיפול בחולים רבים. למרות שאני רק בשלב ההתמחות הכללית בנוירוכירורגיה, אני מתעניינת במיוחד בנוירואונקולוגיה - תחום קשה, הן בהיבט הכירורגי, הן בהיבט המחקרי והן בהיבט הטיפול בחולה שכן במרבית המקרים כיום, סיכויי ההישרדות של חולים המאובחנים בגידולי מוח ממאירים הם מהנמוכים ביותר מבין סוגי הסרטן השונים והתקדמות הטיפול בתחום זה לאורך שנים היא איטית. עם זאת, אנו רואים בשנים האחרונות התקדמות בהבנת התפתחות גידולים אלו ובאופן הטיפול בהם ותקוותי היא שאוכל לתרום, ולו במעט, להתפתחויות אלו".

רגע בלתי נשכח בחיים המקצועיים? "באחת התורנויות לאחרונה, נקראתי לבדוק ילד שהידרדר במהירות לאחר חבלת ראש ובבדיקת CT מוח נראה דימום הלוחץ על המוח העלול לגרום לנזק בלתי הפיך עד כדי מותו בתוך זמן קצר. הסברתי להוריו המבוהלים את הצורך בניתוח להצלת חייו, קראתי מיד לכונן שלי ולקחנו את הילד לחדר ניתוח, שם ניקזנו את הדימום. ביום למחרת הניתוח, הוא חזר להתנהגותו הרגילה, כמעט באופן מלא. הוריו היו אסירי תודה וכאשר הגיע לביקורת במחלקה לאחר הניתוח, הביאו לי זר פרחים כאות תודה. בכל פעם שהילד מגיע לביקורת במרפאה, אני נזכרת לזמן קצר בהשפעה הרבה שיש לנו על חייהן של משפחות שלמות. אירוע נוסף שמאוד השפיע עלי מהיבט אחר הוא השתתפותי לאחרונה בקורס בנוירוכירורגיה אונקולוגית בלונדון, שם פגשתי כמה מהמומחים הטובים בעולם והתרשמתי מעבודתם, ממקצועיותם ומיכולתם לשלב מחקר תוך כדי עבודתם כמנתחים. למצוינות כזו שואפת גם אני".

תכניות לעתיד? "קודם כל, השלמת ההתמחות בהצלחה - אני עדיין לפני מבחני שלב א', והמשך התפתחותי כנוירוכירורגית. במקביל אני שואפת לקדם את תכנית המחקר שאותה לקחתי על עצמי תוך שיתוף פעולה עם חוקרים נוספים בבית החולים ובאקדמיה".