ד"ר גיא חזן

doctors-project_2
gay-chazanד"ר גיא חזן – מתמחה ברפואת ילדים
בן 36, נשוי + 3, תושב קיבוץ דביר
המרכז הרפואי אוניברסיטאי סורוקה, באר שבע

הסיבה שבזכותה נבחר על ידי המרכז הרפואי: ד"ר גיא חזן הוא מהכוחות המובילים בחטיבת הילדים. מעבר ליכולות כרופא ילדים אינטליגנטי היכול ליישם ידע לצורך טיפול בחולה, הוא ניחן באישיות של מנהיג אשר יודע להוביל צוות ולשמש השראה לכל העובדים סביבו. היכולות האקדמיות במחקר וכן בלימוד סטודנטים קנו לו שם בבית החולים ובפקולטה לרפואה. בעתיד הוא יהיה מרופאי ילדים המובילים בארץ וכן ברמה בינלאומית.

מסלול הלימודים עד כה: לימודי רפואה באוניברסיטת בן גוריון, סטאז' ישיר לרפואת ילדים בבית החולים סורוקה ומיד לאחר מכן התמחות. במקביל להתמחות, משלים לימודי PhD באפידמיולוגיה באוניברסיטת בן גוריון.

מחקר והישגים: זכה לסטאז'ר מצטיין בבית החולים סורוקה, כתב עבודת מחקר מצטיינת מטעם הכינוס השנתי של החברה הישראלית לפדיאטריה קלינית (חיפ"ק). הציג מחקריו בכינוס השנתי של החברה הישראלית לפדיאטריה קלינית (חיפ"ק) וכן בכנס להמטו-אונקולוגית ילדים. פרסם חמישה מאמרים בכתבי עת אקדמיים. בשלב זה עוסק בשלבים שונים של כתיבה ועיבוד חמישה מאמרים נוספים.

מנטור או מודל לחיקוי? "שני מנטורים השפיעו רבות על חיי כרופא ועל המשיכה שיש לי לפן המחקרי. פרופ' דוד גרינברג, יו"ר החטיבה לרפואת ילדים ב'סורוקה' ומנהל היחידה למחלות זיהומיות בילדים. הוא הנחה את עבודת הגמר שעשיתי במסגרת לימודי הרפואה והוא האיש שהדביק אותי באהבת המחקר. פרופ' רון דגן מנחה אותי בעבודת הדוקטורט שלי באפידמיולוגיה. ממנו למדתי סקרנות מהי, חשיבות החופש האקדמי – ללא תלות במעמד, גיל או נסיון מקצועי ובחשיבות הטלת ספק תמידית כמפתח למחקר פורה".

מדוע בחרת בתחום הרפואי הזה? "בחרתי בתחום רפואת הילדים ממספר סיבות. הראשונה והעיקרית היא משום שעובדים עם ילדים. עצם העבודה שלנו עם ילדים מאפשרת לנו לתפוס את עצמנו בפרופורציות הנכונות. לא להיות נפוחים, להיות אפילו לפעמים אינפנטיליים ולהתחבר לילד שבנו. הסיבה השנייה נובעת מכך שמקצוע רפואת הילדים הוא מקצוע רחב אופקים, עם הרבה כיוונים אפשריים, שמאפשר לרופא לממש את עצמו באינספור היבטים. זה מקצוע למתלבט הכרוני, שאוהב לעשות הרבה דברים ובעיקר לאדם שאוהב רפואה".

רגע בלתי נשכח בחיים המקצועיים? "יש אירועים רבים שבהם חוויית המפגש עם הורים וילדים ברגעים קשים ורגישים היא משהו שלוקחים הביתה ונשאר לעוד זמן מה איתך, אבל זכורה לי במיוחד תורנות מיון שבה נקראתי לחדר הלם לתינוק בן שבוע ימים שסבל מסטטוס אפילפטיקוס. עם כניסתי לחדר הלם, ההורים, מסיבה כלשהי, עדיין לא היו בו. לאחר שטיפלתי בתינוק, הופסק הפרכוס והבירור הראשוני העלה כי מדובר במחלה קשה וכרונית שזה היה ביטויה הראשון. ממש שניות לאחר מכן, נכנסו ההורים. זיהינו האחד את השני מהר – התברר שיש בינינו היכרות קודמת ארוכת שנים וכי זה ילדם הראשון. הרגע הזה, שהבנתי שחייהם ישתנו לתמיד ואני אהיה זה שאבשר להם זאת, היה רגע קשה מאוד וחוויה קשה שלא תישכח מליבי".

תכניות לעתיד? "אני מתכנן עם סיום ההתמחות והשלמת לימודי ה-PhD לצאת לתת התמחות בחו"ל ולאחר מכן אני מקווה שאצליח לשלב עבודה קלינית עם המחקר שאני כל כך אוהב. את עתידי אני רואה ב'סורוקה' ומקווה לממש את חזונו של בן גוריון שאמר: 'ישנה לדעתי משימה אחת שאינה רגעית וחולפת אלא היא משימת הדור: עלייה ויישובו של הדרום והנגב. נוכל לה אם נשתמש בשתי התכונות שנתברכנו בהן: חלוציות ומדע'. אני מקווה שאוכל לשלב את שתי התכונות הללו - חלוציות ומדע, בכל אשר אפנה".